בין קודש לחול….

הדבר שהכי קשה לנו בחיים זה המעבר הרגשי בין עצב לשמחה, בין טוב לרע, בין נכון לא נכון.
היום זהו יום עמוס רגשית במיוחד,
אנחנו מכירים את הנופלים, בן משפחה, חבר, תלמיד, איש מהישוב.
יום לא קל רגשית להיזכר ולהודות לאנשים שנפלו ושילמו בחייהם כדי שאנחנו נחיה פה.

ובמעבר חד אנו חוגגים את יום העצמאות וקיומנו פה בארץ הזאת.
לא קל לעשות את זה רגשית.
אני אומר לעצמי ביום הזה שאני מודה וכואב את כל מי שנפל כדי שנחייה פה ולאחר מכן חוגג את העצמאות כי הנופלים ציוו לנו את החיים פה כאן ועכשיו.

ובנימה אישית, בתקופה הזאת,
יש לנו בחירה או לחיות כאילו אין מחר, כאילו אין קורונה, כאילו אין חשש כלכלי, חברתי.

או שנגיד לעצמנו שזה הזמן להתחיל לחבר בין חלקי העם,
להפסיק לחשוב באופן של מפלגות (שעסוקות רק בעצמן והכיסאות שלהן) .
להגיד לעצמנו שאנשים לא הגנו על המדינה כדי שנגיע למדינה סקטוריאלית ומפולגת שכל אחד דואג רק למגזר שלו.

זה הזמן לחזור לאחדות בין כל חלקי העם והמדינה.
להתחיל לחשוב במונחים של ערכיות וערבות הדדית, כי אין לנו ארץ אחרת!

לחיי 73 שנים. לחיים 🥂'

אני מצרף את השיר… בין קודש לחול בתגובה הראשונה..